עדויות הורים בגמר הטיפול בהנחיית טלי אנגור
שלום. שמי חני, אני אימא לילד בן שנתיים ועשרה חודשים שאובחן על הספקטרום באפריל. זה היה לפני כחמישה חודשים. הילד, כשלקחנו אותו לאבחון, הילד היה מאוד מאוד עצבני, הוא היה נושך, הוא לא היה מתייחס אלינו.
היינו באים הביתה, לא מעניין אותו מי נכנס, מי יוצא. אם היינו מנסים להתערב לו במשחקים או שמשהו לא מצא חן בעיניו, הדבר הראשון שהוא היה עושה זה לנשוך אותנו ולהרביץ לנו.
היינו יוצאים איתו החוצה לרחוב, הוא פשוט היה בורח בלי שום מטרה. פשוט בורח, והיינו רצים אחריו.
וכל יום הייתי מוצאת את עצמי בגינה רצה אחריו ורצה אחריו.
או בים, היינו לוקחים אותו ולא יושבים דקה אחת.
אני ובעלי היינו עושים תורנויות, רצים אחריו כל היום.
ואז התחלתי להיכנס, אחרי האבחון התחלתי להיכנס לאינטרנט ולבחון את הטיפולים בילד אוטיסט, וראיתי, בין היתר, את הטיפול של טלי אנגור, והתחלתי לקרוא על זה ולהסתכל באתר של טלי אנגור בעדויות הורים ובסרטונים. יש גם סרטונים באנגלית. התחלתי לקרוא ולראות, ותוך כדי הגעתי לטלי אנגור. ואז התקשרתי אליה והחלטתי לנסות, לאחר שהבנתי שהרבה הורים מטפלים בשיטה הזאת. לא רק פה בארץ, גם בחו"ל.
אמרתי, אם כל כך הרבה אנשים מטפלים בשיטה הזאת, אז סימן שיש משהו בדבר. וחיפשתי מישהו שיעזור לי, כי לא הבנתי בזה כלום, והגעתי לטלי אנגור.
התקשרתי אליה והחלטתי לבוא לייעוץ, זה היה אחרי ששוחחתי עם אמהות לילדים אחרים ושמעתי חוות דעת על טלי אנגור והטיפול המיוחד שהיא מציעה. והדבר הראשון שהיא עשתה זה להביא לי רשימה של הפניות לבדיקות, בדיקות דם, כל מיני בדיקות דם שאני עד היום...
כל מיני, ויטמין בי, ויטמין , אני יודעת? כל מיני בדיקות. לא מעורה בנושא, מודה. והלכתי עם זה לרופאה, והדבר הראשון שהרופאה אמרה לי זה: למה את צריכה את זה? ילד בגילו... ילד בגילו, הוא מפתח את הוויטמינים לבד, וחבל על הכסף שלך ועל הזמן.
ואמרתי לה: בסדר, אני רוצה לנסות בכל זאת ואני רוצה מטלי אנגור חוות דעת. היא נתנה לי את ההפניה לבדיקות, ועד שהגיעו התוצאות
, הם אומנם ראו עשרות עדויות הורים לאחר טיפול אצל טלי אנגור ואפילו שמעו מספר חוות דעת על הטיפול אבל גם בעלי ועוד הרבה אנשים היו די סקפטיים בעניין הזה.
אבל החלטתי בכל זאת ללכת על זה. אמרתי: מה יכול להיות? לעשות רע זה לא יעשה.
והגיעו התוצאות, והדבר הראשון שהגיע לטלי אנגור זה היה בדיקת הרגישויות והקנדידה, וראינו שהוא רגיש לחלב. הילד שלי היה חולה מעדנים. בכל מקום היו דוחפים לו מעדנים. אצל סבתא שלו, בגן, בכל מיני מקומות. תמיד זה היה מעדנים, כי זה מה שהוא היה אוכל. הוא נורא בררן.
זה או פריכיות או מעדנים. והחלטתי להפסיק. אחרי הבדיקה החלטתי להפסיק עם זה. אמרתי לכולם להפסיק לתת לו מוצרי חלב. וכבר אחרי יומיים, עוד לפני שהתחלנו בכלל לתת לו את התוספים, ראיתי את הילד הרבה הרבה יותר רגוע. הוא היה... פתאום השתנה קצת לטובה. ואז בעלי אומר לי:
תשמעי, הילד באמת נהיה קצת יותר רגוע. אמרתי לו: טוב, בוא נחכה לתוספים, לטיפול עצמו. דיברתי עם מספר אימהות וקיבלתי מהן גם חוות דעת על טלי אנגור.
ואז הגעתי לטלי, והיא הביאה לי את התוספים ש... לפי הטיפול שלה, את התוספים שצריך לתת. והתחלתי לתת לו את התוספים, וכבר אחרי מספר ימים... קודם כול אני אתחיל לפני, שלפני התוספים לקחתי אותו לקלינאית תקשורת וטיפלתי בו בעזרת מנתחת התנהגות ABA בשיטת, והם היו באים לבית, לבית שלי, והוא היה כל היום בוכה ולא היה מוכן להיכנס לחדר של הטיפולים.
ואצל הקלינאית הוא רק בכה לא הסכים לשתף איתה פעולה בשום אופן.
וכולם אמרו לי: הוא יתרגל, זה עניין של זמן. הוא יתרגל.
עברנו ארבעה שיעורים, והוא לא הפסיק לבכות ולא הפסיק לבכות. ואחרי שהתחלתי לתת לו את התוספים, אחרי כמה ימים הלכנו לקלינאית תקשורת, ופתאום אני רואה את הילד רגוע, מתחיל לשתף פעולה. וזה היה דבר מדהים, כי לא האמנתי למראה עיניי, שהוא באמת משתף פעולה עם קלינאית התקשורת.
ואחר כך עברו עוד מספר ימים והתחלתי לראות אותו יותר מסתכל עלינו, יותר מודע לסביבה, יותר... פחות רץ, יותר רגוע. אחרי שבועיים הלכנו איתו לים, אני ובעלי, וממש ישבנו, הוא שיחק בחול וישבנו לידו, וממש נחנו.
זה משהו שלא קרה בחיים. בחיים.
היינו כל הזמן רצים אחריו. אפילו חברות שלי אמרו לי: הילד נרגע.
הוא יושב, משחק בחול. ועוד מה, הוא ישב גם ליד עוד ילד ושיחק בחול.
זה שהוא ישב ליד עוד ילד זה כבר היה משהו חבל על הזמן.
גם בגן, הגננת. הוא היה בגן רגיל באותה תקופה, והגננת גם אמרה לי
שהוא התחיל לענות לשם שלו ושהתחיל לשים לב יותר למטפלות שקוראות לו. היא גם ראתה את השיפורים, הגננת, התחילה לאט לאט בהדרגה.
הדבר הכי משמעותי שקרה, וזה מבחינתי בגדר נס, זה העניין שהוא הפך להיות רגוע. איכות החיים שלי השתנתה. אני יכולה ללכת עם הילד לטייל, הוא לא רץ לי כל הזמן. הוא עדיין רץ פה ושם. לא אומרת, זהו, הילד נהיה זומבי. אבל נהייתה יותר מטרה לריצות שלו. נגיד, עכשיו הוא החליט שהוא רץ, אז הוא רץ לנדנדה,
אז הוא רץ למים בים. לא סתם רץ בלי שום מטרה. וזה היה אחד הדברים הכי חשובים.
הפסיק לנשוך אותנו, הפסיק להרביץ לנו.
אני באה לקחת אותו, נגיד, מסבתא שלו שעושה עליו בייביסיטר, אז הוא מסתכל עליי. אני קוראת לו: בוא לאימא, והוא בא אליי. זה דברים שבחיים לפני כן לא היו. מבחינתו, אם הייתי מתה או לא, נראה לי לא היה מעניין אותו. אפילו כשנסענו לחו"ל לשבוע, סבתא שלו ששמרה עליו אמרה לי שנדמה לה אפילו שהוא התגעגע, כי היה איזה לילה אחד, והוא ישן טוב בלילה, שהוא קם באמצע הלילה והתחיל לבכות, והוא עשה להם בלגן איזה יום שלם, היה עצבני. אז נראה לה שהוא התגעגע. אנחנו לא יודעים, זה לא משהו ודאי. עכשיו הוא גם התחיל יותר להתייחס לאחיינים שלי.
יש לי אחיינים בני שש וחמש. הוא התחיל יותר לשים לב אליהם. לא אגיד שהוא יושב ומשחק איתם, אבל עכשיו, נגיד, אם הם מציקים לו... נגיד, הם היו פה בג'קוזי, שמתי להם בריכה, והבן של אחותי השפריץ עליו מים. והיה איזה קטע
שהוא השפריץ עליו, השפריץ עליו, השפריץ עליו מים, והוא לא שם לב, ופתאום הוא כזה שם לב. הוא השפריץ עליו מים, והוא שם לב.
הוא ממש הסתכל עליו איזה עשר שניות, הלך לעברו והתחיל להשפריץ עליו מים בחזרה.
זה היה לפני כמה ימים. זה היה חבל על הזמן. אני ואחותי, שתינו עמדנו ככה,. זה השלב שהבנתי עד כמה הייתי חכמה כאשר צפיתי בכל חוות הדעת ובכל עדויות ההורים שבזכותן הגעתי לטיפול המיוחד הזה.
וואו, איזה יופי. והוא התחיל יותר לבוא אליי, הוא עונה יותר לשם שלו, הוא מסתכל עליי יותר. אין ספק. הילד השתנה חבל על הזמן, באמת. מה עוד? הייתה לו בעיה בהירדמות, בעיה רצינית. הוא היה ישן לי... עד שהוא היה נרדם זה היה המון המון זמן. היום אני כבר באה, מלטפת אותו קצת, יותר תשומת לב, והוא נרדם הרבה יותר מהר. לישון בלילה רצוף הוא תמיד היה ישן, אז ככה שזה... העניין היה עד שהוא נרדם. בלילה הוא היה ישן רצוף, אבל עד שהוא היה נרדם הוא היה מוציא לי את המיץ. הוא היה יכול לישון באיזה שתיים-שלוש בבוקר ולא לישון כל היום. ועד שהוא נרדם הוא היה מוציא לי את המיץ. מה לא הייתי עושה? מנדנדת אותו ושרה לו שירים ומלטפת אותו, והיה נורא קשה לו להירדם. היום הוא נרדם הרבה יותר מהר.
וזהו.
היינו באים הביתה, לא מעניין אותו מי נכנס, מי יוצא. אם היינו מנסים להתערב לו במשחקים או שמשהו לא מצא חן בעיניו, הדבר הראשון שהוא היה עושה זה לנשוך אותנו ולהרביץ לנו.
היינו יוצאים איתו החוצה לרחוב, הוא פשוט היה בורח בלי שום מטרה. פשוט בורח, והיינו רצים אחריו.
וכל יום הייתי מוצאת את עצמי בגינה רצה אחריו ורצה אחריו.
או בים, היינו לוקחים אותו ולא יושבים דקה אחת.
אני ובעלי היינו עושים תורנויות, רצים אחריו כל היום.
ואז התחלתי להיכנס, אחרי האבחון התחלתי להיכנס לאינטרנט ולבחון את הטיפולים בילד אוטיסט, וראיתי, בין היתר, את הטיפול של טלי אנגור, והתחלתי לקרוא על זה ולהסתכל באתר של טלי אנגור בעדויות הורים ובסרטונים. יש גם סרטונים באנגלית. התחלתי לקרוא ולראות, ותוך כדי הגעתי לטלי אנגור. ואז התקשרתי אליה והחלטתי לנסות, לאחר שהבנתי שהרבה הורים מטפלים בשיטה הזאת. לא רק פה בארץ, גם בחו"ל.
אמרתי, אם כל כך הרבה אנשים מטפלים בשיטה הזאת, אז סימן שיש משהו בדבר. וחיפשתי מישהו שיעזור לי, כי לא הבנתי בזה כלום, והגעתי לטלי אנגור.
התקשרתי אליה והחלטתי לבוא לייעוץ, זה היה אחרי ששוחחתי עם אמהות לילדים אחרים ושמעתי חוות דעת על טלי אנגור והטיפול המיוחד שהיא מציעה. והדבר הראשון שהיא עשתה זה להביא לי רשימה של הפניות לבדיקות, בדיקות דם, כל מיני בדיקות דם שאני עד היום...
כל מיני, ויטמין בי, ויטמין , אני יודעת? כל מיני בדיקות. לא מעורה בנושא, מודה. והלכתי עם זה לרופאה, והדבר הראשון שהרופאה אמרה לי זה: למה את צריכה את זה? ילד בגילו... ילד בגילו, הוא מפתח את הוויטמינים לבד, וחבל על הכסף שלך ועל הזמן.
ואמרתי לה: בסדר, אני רוצה לנסות בכל זאת ואני רוצה מטלי אנגור חוות דעת. היא נתנה לי את ההפניה לבדיקות, ועד שהגיעו התוצאות
, הם אומנם ראו עשרות עדויות הורים לאחר טיפול אצל טלי אנגור ואפילו שמעו מספר חוות דעת על הטיפול אבל גם בעלי ועוד הרבה אנשים היו די סקפטיים בעניין הזה.
אבל החלטתי בכל זאת ללכת על זה. אמרתי: מה יכול להיות? לעשות רע זה לא יעשה.
והגיעו התוצאות, והדבר הראשון שהגיע לטלי אנגור זה היה בדיקת הרגישויות והקנדידה, וראינו שהוא רגיש לחלב. הילד שלי היה חולה מעדנים. בכל מקום היו דוחפים לו מעדנים. אצל סבתא שלו, בגן, בכל מיני מקומות. תמיד זה היה מעדנים, כי זה מה שהוא היה אוכל. הוא נורא בררן.
זה או פריכיות או מעדנים. והחלטתי להפסיק. אחרי הבדיקה החלטתי להפסיק עם זה. אמרתי לכולם להפסיק לתת לו מוצרי חלב. וכבר אחרי יומיים, עוד לפני שהתחלנו בכלל לתת לו את התוספים, ראיתי את הילד הרבה הרבה יותר רגוע. הוא היה... פתאום השתנה קצת לטובה. ואז בעלי אומר לי:
תשמעי, הילד באמת נהיה קצת יותר רגוע. אמרתי לו: טוב, בוא נחכה לתוספים, לטיפול עצמו. דיברתי עם מספר אימהות וקיבלתי מהן גם חוות דעת על טלי אנגור.
ואז הגעתי לטלי, והיא הביאה לי את התוספים ש... לפי הטיפול שלה, את התוספים שצריך לתת. והתחלתי לתת לו את התוספים, וכבר אחרי מספר ימים... קודם כול אני אתחיל לפני, שלפני התוספים לקחתי אותו לקלינאית תקשורת וטיפלתי בו בעזרת מנתחת התנהגות ABA בשיטת, והם היו באים לבית, לבית שלי, והוא היה כל היום בוכה ולא היה מוכן להיכנס לחדר של הטיפולים.
ואצל הקלינאית הוא רק בכה לא הסכים לשתף איתה פעולה בשום אופן.
וכולם אמרו לי: הוא יתרגל, זה עניין של זמן. הוא יתרגל.
עברנו ארבעה שיעורים, והוא לא הפסיק לבכות ולא הפסיק לבכות. ואחרי שהתחלתי לתת לו את התוספים, אחרי כמה ימים הלכנו לקלינאית תקשורת, ופתאום אני רואה את הילד רגוע, מתחיל לשתף פעולה. וזה היה דבר מדהים, כי לא האמנתי למראה עיניי, שהוא באמת משתף פעולה עם קלינאית התקשורת.
ואחר כך עברו עוד מספר ימים והתחלתי לראות אותו יותר מסתכל עלינו, יותר מודע לסביבה, יותר... פחות רץ, יותר רגוע. אחרי שבועיים הלכנו איתו לים, אני ובעלי, וממש ישבנו, הוא שיחק בחול וישבנו לידו, וממש נחנו.
זה משהו שלא קרה בחיים. בחיים.
היינו כל הזמן רצים אחריו. אפילו חברות שלי אמרו לי: הילד נרגע.
הוא יושב, משחק בחול. ועוד מה, הוא ישב גם ליד עוד ילד ושיחק בחול.
זה שהוא ישב ליד עוד ילד זה כבר היה משהו חבל על הזמן.
גם בגן, הגננת. הוא היה בגן רגיל באותה תקופה, והגננת גם אמרה לי
שהוא התחיל לענות לשם שלו ושהתחיל לשים לב יותר למטפלות שקוראות לו. היא גם ראתה את השיפורים, הגננת, התחילה לאט לאט בהדרגה.
הדבר הכי משמעותי שקרה, וזה מבחינתי בגדר נס, זה העניין שהוא הפך להיות רגוע. איכות החיים שלי השתנתה. אני יכולה ללכת עם הילד לטייל, הוא לא רץ לי כל הזמן. הוא עדיין רץ פה ושם. לא אומרת, זהו, הילד נהיה זומבי. אבל נהייתה יותר מטרה לריצות שלו. נגיד, עכשיו הוא החליט שהוא רץ, אז הוא רץ לנדנדה,
אז הוא רץ למים בים. לא סתם רץ בלי שום מטרה. וזה היה אחד הדברים הכי חשובים.
הפסיק לנשוך אותנו, הפסיק להרביץ לנו.
אני באה לקחת אותו, נגיד, מסבתא שלו שעושה עליו בייביסיטר, אז הוא מסתכל עליי. אני קוראת לו: בוא לאימא, והוא בא אליי. זה דברים שבחיים לפני כן לא היו. מבחינתו, אם הייתי מתה או לא, נראה לי לא היה מעניין אותו. אפילו כשנסענו לחו"ל לשבוע, סבתא שלו ששמרה עליו אמרה לי שנדמה לה אפילו שהוא התגעגע, כי היה איזה לילה אחד, והוא ישן טוב בלילה, שהוא קם באמצע הלילה והתחיל לבכות, והוא עשה להם בלגן איזה יום שלם, היה עצבני. אז נראה לה שהוא התגעגע. אנחנו לא יודעים, זה לא משהו ודאי. עכשיו הוא גם התחיל יותר להתייחס לאחיינים שלי.
יש לי אחיינים בני שש וחמש. הוא התחיל יותר לשים לב אליהם. לא אגיד שהוא יושב ומשחק איתם, אבל עכשיו, נגיד, אם הם מציקים לו... נגיד, הם היו פה בג'קוזי, שמתי להם בריכה, והבן של אחותי השפריץ עליו מים. והיה איזה קטע
שהוא השפריץ עליו, השפריץ עליו, השפריץ עליו מים, והוא לא שם לב, ופתאום הוא כזה שם לב. הוא השפריץ עליו מים, והוא שם לב.
הוא ממש הסתכל עליו איזה עשר שניות, הלך לעברו והתחיל להשפריץ עליו מים בחזרה.
זה היה לפני כמה ימים. זה היה חבל על הזמן. אני ואחותי, שתינו עמדנו ככה,. זה השלב שהבנתי עד כמה הייתי חכמה כאשר צפיתי בכל חוות הדעת ובכל עדויות ההורים שבזכותן הגעתי לטיפול המיוחד הזה.
וואו, איזה יופי. והוא התחיל יותר לבוא אליי, הוא עונה יותר לשם שלו, הוא מסתכל עליי יותר. אין ספק. הילד השתנה חבל על הזמן, באמת. מה עוד? הייתה לו בעיה בהירדמות, בעיה רצינית. הוא היה ישן לי... עד שהוא היה נרדם זה היה המון המון זמן. היום אני כבר באה, מלטפת אותו קצת, יותר תשומת לב, והוא נרדם הרבה יותר מהר. לישון בלילה רצוף הוא תמיד היה ישן, אז ככה שזה... העניין היה עד שהוא נרדם. בלילה הוא היה ישן רצוף, אבל עד שהוא היה נרדם הוא היה מוציא לי את המיץ. הוא היה יכול לישון באיזה שתיים-שלוש בבוקר ולא לישון כל היום. ועד שהוא נרדם הוא היה מוציא לי את המיץ. מה לא הייתי עושה? מנדנדת אותו ושרה לו שירים ומלטפת אותו, והיה נורא קשה לו להירדם. היום הוא נרדם הרבה יותר מהר.
וזהו.